טיסות זולות

בטיסות הפליטים הראשונות לישראל, תחושות הקלה היו מהולות בחרדה – הארץ

אנה עלתה לטיסה עם בנה אך בעלה ואחיה נותרו מאחור. ויקטור שמע בקולם של הוריו והספיק להימלט עם משפחתו. יורי הצליח לעזוב את אוקראינה למרות חובת הגיוס. מאות אוקראינים הגיעו היום לישראל בטיסות שיועדו למהגרים יהודים, לקראת אלפים נוספים בשבועות הקרובים
ילד בלונדיני מתולתל ישן בשלווה בחיק אמו בשורת המושבים האחרונה במטוס. האם, לעומת זאת, מתייפחת לסירוגין מתחילת הטיסה ועד סופה. "אני דואגת נורא לאח שלי", לוחשת אנה ארדשבה ומוחה את דמעותיה, "לקחו אותו לחזית להילחם ברוסים ולא שמענו ממנו מאז".
ארדשבה, בת 31, בחודש החמישי להריונה. היא בעלת סוכנות נסיעות משגשגת בעיר הנמל אודסה. היא אומרת שלא תכננה להשאיר את בעלה מאחור אבל כשעמדו לחצות את הגבול מאוקראינה למולדובה, לפני ארבעה ימים, התברר להם שממשלת אוקראינה אינה מאפשרת לגברים בגילי 60-18 לצאת מהמדינה כדי שאלה ישמשו ככוחות עזר ותגבור ללוחמים.
הזוג החליט במקום שאנה והבן יחצו את הגבול, ושהבעל ינסה למצוא דרך לצאת מהמדינה ולהצטרף אליהם בטיסה לישראל. בשבת חצה את הגבול איכשהו, אבל לא הצליח לעלות לטיסה משום שלא הצליח להשיג את כל המסמכים הדרושים. הדבר לא ניכר בה כעת, אבל היא מתעקשת שהיא שמחה לעבור לישראל.  "העתיד שלנו שם", היא אומרת.
אנה ובנה נמנים עם 150 פליטים שהגיעו היום (ראשון) בטיסת שכר מיוחדת מקישינב. היתה זו הטיסה הראשונה מבין שלוש שנועדו להביא יהודים שנמלטו מאוקראינה לישראל. השתיים האחרות יצאו מפולין ומרומניה. היו אלה הטיסות המאורגנות הראשונות שהגיעו מאוקראינה מאז הפלישה הרוסית למדינה ב-24 בפברואר. בסך הכל הגיעו בהן כ-400 אוקראינים לישראל – 100 מהם ילדים ללא משפחה. בשבועות הבאים צפויים להגיע עוד אלפים.
רוב נוסעי הטיסה מקישינב הם תושבי אודסה, הקרובה יחסית לגבול עם מולדובה. ביניהם היו גבר בן 94 שהזדקק לכיסא גלגלים כדי לעלות ולרדת מהמטוס, ותינוק בן 11 ימים שנולד יום לפני הפלישה. במטוס היו גם שבעה תינוקות, שמונה חיות מחמד ו-175 פריטי כבודה – מעט יותר ממזוודה אחת לאדם. רוב המזוודות היו קטנות למדי.
"לקחתי את מכנסי הריצה שהיו עליי ויש לי עוד זוג בתיק", אומר ויקטור לבדנקו, בן 38. לצידו יושבת אשתו ההרה ושניו בניו, בני שמונה ותשע. "ההורים שלי, שגרים בישראל, התקשרו ביום הפלישה ואמרו לנו לארוז כמה דברים ולבוא מיד. שמענו בקולם".
ויקטור הוא מהנדס. אשתו אירינה, בת 36, היא רוקחת. בני הזוג, שבאו מעיירה קטנה ליד אודסה, לקחו את שני הבנים וחצו את הגבול למולדובה יומיים לאחר הפלישה הרוסית. "נסענו ישר לקישינב. החניתי את המכונית ופשוט השארתי אותה ברחוב", סיפר ויקטור. בני הזוג החליטו לעלות לישראל למען הילדים. "אני מודע היטב לבעיות של ישראל, אבל בסופו של יום, זה מקום נורמלי, ומקום טוב לגדל בו ילדים", אמר.
מפעילת הטיסה היא Sky Up, חברת תעופה אוקראינית המציעה טיסות זולות, שהעבירה את רוב מטוסיה למולדובה זמן קצר לאחר הפלישה. המרחב האווירי מעל מולדובה היה סגור בשבוע האחרון, מחשש מפני חדירת כלי טיס רוסים, וזו היתה טיסת הנוסעים הראשונה שקיבלה מאז אישור מיוחד להמריא משדה התעופה של קישינב. הטיסות מומנו על ידי ארגון International Fellowship of Christians and Jews, שמגייס תרומות מנוצרים אוונגליסטים ומסייע ליהודים מאוקראינה שנמלטו למולדובה.
יורי קוויצניצקי טס לישראל עם אביו. הוא היה חבר פעיל בקהילת חב"ד בחארקוב, העיר השנייה בגודלה באוקראינה שנפגעה בצורה הקשה ביותר מהפגזות הצבא הרוסי. קוויצניצקי, בן 27 המתאר עצמו כיזם, ואביו, עזבו לדבריו את חארקוב ביום הראשון למלחמה ויצאו מערבה, שם תיכננו להמתין עד לסיום המלחמה. בהמלצת חברים הם החליטו במקום זאת לחצות את הגבול למולדובה ומשם לטוס לישראל.
"תמיד חשבתי לעשות עלייה, אבל הפלישה הרוסית היא מה שדחף אותי לכך", אומר קוויצניצקי, שאמו ואחותו חיות בישראל. כשהוא נשאל איך הצליח לעזוב את אוקראינה למרות שנאסר על גברים בגילו לצאת מהמדינה, השיב: "אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל בואי נגיד שזה נס ונגד כל הסיכויים שאני יושב במטוס הזה".
אנדריי קרוצ'ינסקי, אשתו ושלושת ילדיהם תיכננו לעבור לישראל עוד לפני המלחמה. "החלטנו לעלות כבר בנובמבר, אבל אפשר לומר שזה בהחלט תרם למימוש העניין", אמר. המשפחה, שחיה בקייב, עזבה את העיר ביום שבו פרצה המלחמה ושהתה עם קרובי משפחה שגרים במרחק שעה וחצי נסיעה מהבירה. לפני שבוע הם חצו את הגבול למולדובה. כאשר התבקש לתאר את הלך רוחו בטיסה, השיב קרוצ'ינסקי: "אני גם מאושר וגם חרד. אני עושה את זה בעיקר בשביל הילדים שלי".

source

עוד פוסטים בנושא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.